מבוא: הגירה, מקלט ופעולה הומניטרית
הגירה ומקלט הן מן הסוגיות המרכזיות בשיח הציבורי העכשווי, ומושכות תשומת לב רבה במדעי החברה בעשורים האחרונים. סוגיות אלו מעלות שאלות מהותיות בנוגע לגבולות, קבלת פנים, סולידריות ופעולה הומניטרית. המוקד הוא מעורבותם של גורמים "הומניטריים" הנובעים מהחברה האזרחית בטיפול בסוגיית קליטת הפליטים. תוך כדי בחינה של גיוס אזרחים מן השורה דרך עדשת "אזרחות פעילה", מוצע המושג "סולידריות ביטול-הגבולות" כדי לבטא את המשמעות הפוליטית של גיוסים אלה. המונח מתייחס לצורות שונות של תמיכה שמעניקים פעילים ומתנדבים, שבאמצעותן הם מערערים בפועל על מדיניות המקלט והגבולות, גם כאשר אינם מעלים תביעות פוליטיות גלויות.
הוויכוח על "הומניטריות"
עקרונות ויוזמות הומניטריים הם נושא לוויכוח ארוך שנים במדעי החברה והפוליטיקה. פליטים זוכים לסיוע לא רק ממוסדות ציבוריים, אלא גם מארגוני NGO וגורמי חברה אזרחית אחרים כגון מתנדבים, תנועות חברתיות ומוסדות דתיים. בשנים האחרונות, ובמיוחד באירופה, ההומניטריות נתקלת בביקורת גוברת הן בצורת סיוע בינלאומי והן בצורת פעילויות קליטה מקומיות.
קו הביקורת הראשון עוסק בטענה שגורמים הומניטריים הופכים פליטים ל"שליחים אילמים" שנשללת מהם זהותם כאנשים קונקרטיים, ובדרך זו הם מנטרלים את ההיסטוריה ומפקיעים את הפוליטיות ממצבם. ביקורת שנייה גורסת שארגוני NGO הם שותפים של מדיניות המדינות, השואפות להרחיק פליטים מהמדינות המפותחות ולכלוא אותם במחנות. לפי גישה זו, הפעולה ההומניטרית היא חלק ממנגנון הניהול של ההגירה. ביקורת שלישית מתמקדת בדפוליטיזציה של הפעולה ההומניטרית, שעה שארגונים כמו הצלב האדום מדגישים את הנייטרליות הפוליטית שלהם. זה חושף אותם להאשמה שהם מאמצים "אנטי-פוליטיקה של טיפול". ביקורת רביעית רואה בהומניטריות העכשווית חלק מהסדר הניאו-ליברלי, שהמיקור חוץ של שירותים ציבוריים לחברה האזרחית הוא מאפיין מרכזי שלו.
יוזמות עממיות וכשליהן
צורות שונות של סיוע הומניטרי נובעות מיוזמות עממיות. פעילויות אלה מוגדרות כביטויים של סולידריות ביטול-גבולות. הגבולות הלאומיים חזרו לתפוס חשיבות פוליטית רבה, ובהקשר זה הגנה על הביטחון הלאומי שולבה עם מאבק בהגירה לא-רצויה, וגרמה לפלילת חצייה בלתי מורשית של גבולות. לא רק מבריחים, אלא גם גורמים הומניטריים שעוזרים למהגרים לא-סדירים הועמדו לדין פלילי במדינות רבות.
גיוס רחב של אזרחים פרטיים בגרמניה במהלך "קיץ הקבלה" של 2015 הוא דוגמה בולטת. לפי הערכות שונות הוא כלל בין 10 ל-20 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת. אלה היו בעיקר "אזרחים רגילים" ממרכז החברה הגרמנית, ללא ניסיון קודם בהתנדבות וללא זיקה פוליטית או דתית. הם הצדיקו את מחויבותם כ"חובה אנושית כלפי אנשים הנמצאים בצרה."
גם גיוס עממי זה עורר ביקורת. ניתן לסכם את הטענות המרכזיות:
- המתנדבים פעלו מתוך מניעים אישיים ופסיכולוגיים, ולא מתוך אלטרואיזם טהור.
- סיוע הומניטרי ניתח כתגובה לרגשות פרטיים, ולא לאחריות כלפי הזולת.
- מתנדבים, בהיותם בעיקר נשים משכילות ממעמד הביניים, נוטים לשחזר אי-שוויון והיררכיות ולנהוג כלפי הפליטים מתוך עמדת עליונות.
- המתנדבים מוציאים את ההקשר החברתי-פוליטי מן התמונה, ומציירים פליטים כקורבנות חסרי יכולת פעולה.
המשמעות האישית והפוליטית של הסולידריות
יש להתמודד עם ביקורות אלה לנוכח משבר מדיניות הקליטה בשנים האחרונות. ראשית, לא ניתן להחיל את אותה ביקורת על כל פעילות הומניטרית. פעולות חיפוש והצלה של NGOs בים התיכון, למשל, קשה לכלול במסגרת של שיתוף פעולה עם ממשלות ועם ניהול ניאו-ליברלי של מקלט.
כמו כן, אין זה מפתיע שאלטרואיזם טהור אינו קיים. מניעים אישיים ואינטרסים אישיים משולבים עם סולידריות כלפי הזולת. אגואיזם המוצא את הנאתו באלטרואיזם שונה מהותית מן האגואיזם הגולמי. חמלה אינה בהכרח בסתירה למחויבות פוליטית לצדק ולזכויות; היא יכולה להיחשב "מעלה פוליטית."
בסיטואציה פוליטית מקוטבת, שבה עמדות עוינות כלפי מבקשי מקלט תפסו אחיזה במדינות רבות, מתן עזרה לפליטים מהווה כשלעצמו פעולה הטעונה משמעויות ותוצאות פוליטיות. הסולידריות הפרקטית והיומיומית רוכשת משמעות פוליטית, ונתפסת על ידי מתנגדיה כמעשה אי-ציות, חתרנות והפרת ריבונות המדינה.
שחקנים ופרקטיקות של סולידריות ביטול-גבולות
יש לבחון את ההקשר הכולל שבו התפתחה הסולידריות כלפי מהגרים ופליטים. בשנים האחרונות קמו תגובות פוליטיות חזקות נגד ההגירה ונגד קליטת מבקשי מקלט במדינות רבות, תוך התחזקות של מפלגות ותנועות ימין קיצוני. נגד רקע זה, המגויסים לטובת מבקשי מקלט מנסים בדרכים שונות לפרוץ פרצות בגבולות החיצוניים והפנימיים.
ניתן להבחין בין ארבעה סוגי גורמי תמיכה:
- NGOs וארגוני מגזר שלישי מתמחים: בעלי סגל מקצועי בעיקרו, הם מספקים שירותים למבקשי מקלט. לעיתים הם משתפים פעולה עם ממשלות, אך יכולים גם לפעול בעצמאות ואף נגד מדיניות המדינה.
- ארגוני חברה אזרחית אחרים: עמותות מתנדבים, איגודי עובדים ומוסדות דתיים. הם מסייעים במיוחד לאנשים שנופלים מחוץ לרשת הרווחה הציבורית: מבקשי מקלט שנדחו, פליטים במעבר, מהגרים לא-סדירים.
- תנועות חברתיות: מתוך מחויבות פוליטית רדיקלית, הן מעורבות בהעברת צורות שונות של עזרה למהגרים ולפליטים, לצד פעילות פוליטית ותביעות ציבוריות.
- אזרחים פשוטים: בעיקר ילידי הארץ, שהשתתפו ביוזמות מקומיות שונות לקליטת פליטים ללא תווית אסוציאטיבית, ומבלי להצהיר על מחויבות פוליטית או דתית.
גיוסים פרו-פליטים כצורות של אזרחות פעילה
חזית תמיכה מגוונת זו היא שחקן חיוני ב"שדה הקרב" של מדיניות ההגירה. מושג זה מתמקד במעורבותם של גורמים שונים, עם האינטרסים, האמונות והערכים שלהם, בניהול הפרקטי של ההגירה. ניהול הסוגיה הוא תוצאה של השקפות שונות ופעולות פוליטיות, של קונפליקט ושיתוף פעולה, של מדיניות רשמית ופרקטיקות בלתי-רשמיות.
גיוסים פרו-מהגרים, בביטוייהם השונים ועם חולשותיהם, יכולים להיכנס למסגרת של "אזרחות פעילה". מושג זה מדגיש את פרקטיקת האזרחות מעבר לממדה המשפטי, ואת המעורבות הישירה של אזרחים. אזרחות פעילה אינה מתבצעת רק דרך פעילות פוליטית ומחאות, אלא גם דרך מעשי אזרחות "יומיומיים": אספקת מזון או מקלט, הוראת שפה, ארגון פנאי לנזקקים. פעולות ביטול-גבולות אלה חשובות גם משום שהן יכולות להרחיב את תמיכת הציבור במבקשי מקלט, ולשכלל את ההבנה של האזרחות בהוסיפן רעיונות חדשים על זכויות ושייכות.
מסקנות: סולידריות מלמטה מעבר להומניטריות
גבולות, ריבונות לאומית, הגירה ומקלט הן סוגיות שנויות במחלוקת בשיח הציבורי העכשווי. הפעילויות ההומניטריות של החברה האזרחית ויוזמות הסולידריות העממיות בוחנות ניתן לבחון תחת הכותרת "סולידריות ביטול-גבולות."
על אף הביקורת החריפה שנמתחה בספרות הסוציולוגית-אנתרופולוגית של שני העשורים האחרונים, חשוב לטעון לטובת המשמעות הפוליטית של פעילויות הסולידריות, גם כאשר אין להן מוטיבציה פוליטית מפורשת. גם אם המעורבות יכולה להיענות לצרכים ולסיבות אישיות, יש לה השלכות פוליטיות. היא מערערת על גבולות לאומיים, מאתגרת מדיניות מדינתית, מחלישה הגבלות הגירה ומעכבת גירושים.
כמו כן יש צורך להבחין בין סוגים שונים של גורמים פרו-פליטים. זוהי פישוט-יתר לשים את כולם בקטגוריה ההומוגנית של "הומניטריות". עם זאת, קבוצה מגוונת זו של גורמים מסוגלת לעיתים לגבש קואליציית סנגור לטובת זכויות הפליטים והמהגרים. הגיוסים הללו ניתן לראות כפרקטיקות של "אזרחות פעילה" הכוללות שלל פעילויות שמטרתן סולידריות עם החלשים ביותר והכלתם החברתית, מעבר לגבולות הזכאות המשפטית, האזרחות והשייכות הלאומית.
מקור
Ambrosini, M. (2024). Humanitarian help and refugees: De-bordering solidarity as a contentious issue. Journal of Immigrant & Refugee Studies, 22(3), 517-530.
