מבוא
השקעת זמן של הורים בילדיהם מהווה רכיב מרכזי בהתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית והחברתית של ילדים לאורך כל שנות הילדות וההתבגרות. בילדות המוקדמת, הילדים תלויים כמעט לחלוטין במבוגרים לצורך סיפוק צרכים בסיסיים, יצירת התקשרות רגשית ולמידה ראשונית של שפה ותקשורת. עם העלייה בגיל מתפתחות עצמאות, יכולות חברתיות ורשתות קשרים מחוץ למשפחה, ולכן משתנים גם היקף הזמן המשותף ואופיו. ההנחה התיאורטית העומדת בבסיס המחקר היא שהשקעת הזמן של הורים בילדיהם מסתגלת לצרכים המשתנים של הילד לאורך ההתפתחות, כחלק מהעברת הון אנושי בין דורות. המחקר בוחן באופן שיטתי כיצד משתנים דפוסי הזמן של אמהות ואבות עם ילדיהם מגיל לידה ועד גיל שמונה עשרה, ומהם ההבדלים המגדריים בדפוסים אלו .
זמן הורי עם ילדים
זמן משותף בין הורה לילד נתפס כהשקעה התפתחותית בעלת השלכות רחבות. הוא קשור לדימוי עצמי גבוה יותר, לרווחה רגשית טובה יותר, להפחתת בעיות התנהגות ולהישגים לימודיים משופרים. מעבר לכמות הזמן הכוללת, קיימת חשיבות רבה לאופי הפעילות. זמן אחד על אחד מאפשר קשב ממוקד ותגובה מותאמת לצרכי הילד. קריאה משותפת תורמת להתפתחות השפה והאוצר המילולי, בעוד משחק משותף תומך בהתפתחות קוגניטיבית, פיזית, חברתית ורגשית. פעילויות אלו גם מחזקות את הקשר הרגשי ומאפשרות להורה להכיר לעומק את נקודת המבט של הילד. לפיכך, לא די לבחון את היקף הזמן בלבד, אלא יש להתייחס גם לסוגי האינטראקציות הכלולות בו.
המסלול ההתפתחותי של זמן הורה ילד
זמן הורה ילד בילדות המוקדמת
בילדות המוקדמת נדרשת מעורבות הורית אינטנסיבית בשל תלות גבוהה של הילד. הטיפול הפיזי, לצד יצירת קשר רגשי בטוח, מהווים בסיס להתפתחות עתידית. אינטראקציות אחד על אחד מאפשרות לילדים לפתח מיומנויות תקשורת, זיהוי רגשות והבנה הדדית. הקריאה המשותפת בגיל הרך מקדמת רכישת שפה והכנה למסגרות חינוכיות, והמשחק מסייע בפיתוח דמיון, מוטוריקה ואמון. לפיכך, ההשקעה בזמן מסוג זה בגילאים צעירים מניבה תשואה התפתחותית גבוהה במיוחד.
זמן הורה ילד בילדות האמצעית
בכניסה לבית הספר פוחת הצורך בטיפול פיזי צמוד, אך עדיין נדרשת נוכחות הורית תומכת. ילדים מפתחים זהות עצמית והבנה חברתית רחבה יותר, וההורים מתאימים את מעורבותם לתפקידים של הדרכה, עידוד וליווי לימודי. הזמן הכולל עם ההורים נוטה לרדת בהדרגה, אך קריאה משותפת, עזרה בלמידה ושיחות ממשיכים להיות משמעותיים עבור ההתקדמות החינוכית והרגשית.
זמן הורה ילד בגיל ההתבגרות
בגיל ההתבגרות מתרחבת עצמאותם של הצעירים, והם מבלים יותר זמן עם בני גילם ומחוץ לבית. כתוצאה מכך, הזמן הכולל עם ההורים ממשיך לרדת. עם זאת, ההורים משנים את אופי המעורבות, תוך הדגשת קשר רגשי, תמיכה ועידוד. במיוחד בולטת חשיבותו של זמן אחד על אחד, אשר נשמר ברמות יציבות ואף מקבל משקל רב יותר כמרחב לשיחה, לשיתוף ולהעמקת הקשר. במקביל, נדרש איזון עדין בין מתן תמיכה לבין שמירה על עצמאות הילד, שכן מעורבות יתר עלולה לפגוע בתחושת המסוגלות והרווחה הנפשית .
שיקולי מגדר בהשקעת זמן הורי
לאמהות ולאבות תרומות שונות ומשלימות להתפתחות הילדים. אמהות נוטות להשקיע יותר זמן בילדים בגילאים הצעירים, בין היתר בשל גורמים ביולוגיים, רגשיים וחברתיים. הן תורמות במיוחד להתפתחות קוגניטיבית, לשונית ורגשית. אבות, לעומת זאת, תורמים במידה רבה לפיתוח כישורים חברתיים, ויסות רגשי והתמודדות עם מצבים חדשים. מחקרים קודמים מצביעים על סגנונות משחק שונים בין הורים, כאשר משחק עם אבות מאופיין לעיתים באתגריות ובדינמיות, ואילו משחק עם אמהות נוטה להיות מובנה ולימודי יותר. למרות הבדלים אלו, הממצאים מראים כי בפועל, מבחינת זמן מוחלט של משחק, אמהות אינן פחות מעורבות מאבות, ולעיתים אף יותר, משום שהן משקיעות זמן רב גם בטיפול ובהשגחה.
שיטה
המחקר התבסס על נתוני סקר שימוש בזמן בארצות הברית בשנים 2003 עד 2019, וכלל מדגם מייצג של למעלה ממאה ארבעים אלף ילדים. הנתונים נאספו באמצעות יומני זמן יומיים, בהם דיווחו ההורים על פעילויותיהם ועל מי שנכח עמם בכל פעילות. נמדדו ארבעה סוגי זמן: זמן כולל משותף, זמן אחד על אחד, זמן קריאה וזמן משחק. גיל הילד נמדד כמשתנה קטגורי לכל שנה בנפרד, כדי לאפשר זיהוי שינויים לא רציפים. נוסף לכך נכללו משתני בקרה רבים, כגון מין הילד, מוצא, סדר לידה, השכלת ההורים, הכנסה ומבנה משפחתי. הניתוח הסטטיסטי בוצע באמצעות רגרסיות ליניאריות נפרדות לכל סוג זמן.
תוצאות
הממצאים מראים כי גם אמהות וגם אבות משקיעים זמן משמעותי בילדיהם בכל גיל. בגילאים הצעירים אמהות משקיעות זמן רב יותר מאבות, בעיקר בזמן כולל, בזמן אחד על אחד ובקריאה. עם העלייה בגיל, הפערים מצטמצמים בהדרגה. עד גיל חמש נעלמים הפערים בזמן משחק, עד גיל עשר עד אחת עשרה נעלמים הפערים בזמן קריאה ובזמן אחד על אחד, ועד גיל שש עשרה הפערים בזמן הכולל כמעט ואינם ניכרים.
הזמן הכולל עם הילדים יורד בהדרגה משנה לשנה, ללא ירידות חדות במעברים בין שלבי חינוך שונים. לעומת זאת, הזמן האחד על אחד נשמר ברמות יציבות ואף עולה במודלים המתוקנים בגיל ההתבגרות. זמן הקריאה וזמן המשחק מגיעים לשיא בגיל הרך ולאחר מכן יורדים בהדרגה, אך ממשיכים להתקיים גם בגילאים מאוחרים יותר. ניתוח לפי קבוצות לידה הראה כי הדפוסים דומים בין דורות שונים, ולכן אינם תוצאה של שינויי תקופה.
דיון
הממצאים מדגישים כי הורות היא השקעה מתמשכת ורבת שנים. ההשקעה הגדולה בשנים הראשונות יוצרת בסיס רגשי וקוגניטיבי, והירידה ההדרגתית בזמן משקפת את הצורך ההולך וגובר של הילדים בעצמאות. עם זאת, השמירה על זמן אחד על אחד מעידה על הכרה בחשיבות הקשר האישי גם בגיל ההתבגרות. התכנסות דפוסי הזמן של אמהות ואבות עם העלייה בגיל מצביעה על שינוי תפקידי ההורות, כאשר האבות מגבירים את מעורבותם היחסית והאמהות מפחיתות את הפער הראשוני.
הממצאים גם מציעים פרשנות חדשה לתפיסה הרווחת לגבי משחק הורי. אף שאבות נוטים להקדיש חלק גדול יותר מזמנם למשחק, במונחים מוחלטים אמהות אינן פחות מעורבות, וההבדלים נובעים בעיקר מהיקף גדול יותר של זמן טיפול והשגחה מצד אמהות. לפיכך, תרומת המשחק להתפתחות הקשר ולכישורים החברתיים אינה נחלת מגדר אחד בלבד.
מגבלות וכיווני מחקר עתידיים
לנתונים קיימות מגבלות, ובהן אופיים החתכי, היעדר נתוני תוצאות לילדים, ומדידה מוגבלת של מגדר. עם זאת, גודל המדגם והדיוק בדיווחי הזמן מאפשרים תיאור מהימן של דפוסים באוכלוסייה. מחקר עתידי יכול לבחון קשרים בין זמן הורי לתוצאות התפתחותיות, להעמיק בהבדלים בין סוגי משפחות, ולחקור לעומק את משמעות הזמן האחד על אחד.
מסקנות
הזמן שהורים משקיעים בילדיהם משתנה בהדרגה לאורך ההתפתחות, אך אינו נעלם. אף שסוגי הפעילויות משתנים וההיקף הכולל פוחת, הקשר האישי נשמר ומתחזק. ההבדלים בין אמהות לאבות משמעותיים בעיקר בגיל הרך, אך הולכים ונעלמים עם השנים. ממצאים אלו מדגישים את אופייה הדינמי של ההורות ואת חשיבות ההתאמה לצרכים המשתנים של הילדים לאורך מסלול חייהם, תוך שמירה על נוכחות, קשר וקשב אישי כבסיס להתפתחות בריאה.
מקור
Wikle, J., & Cullen, C. (2023). The developmental course of parental time investments in children from infancy to late adolescence. Social Sciences, 12(2), 92.
